הנחיית קבוצות

וטיפול בתנועה

 

טל. 052-8594747

מייל. eyal.1113@gmail.com

שם:
טלפון:
דוא"ל:
פרטים:

 

מיומנויות חברתיות

 

בולט גדול ההגדרה הכללית למיומנויות חברתיות (social skills) עניינה הוא התנהגויות חברתיות נלמדות המאפשרות לאדם לתפקד בדרכים אשר מעוררות תגובות חיוביות ומסייעות למנוע קבלת תגובות שליליות מן הסביבה. ההגדרה המורחבת כוללת שלושה תחומים עיקריים:

 

א. דפוסי התנהגות בתחום הבינאישי, המאפשרות לפרט לשתף פעולה עם בני אדם אחרים, הן בני גילו והן מבוגרים, לקבל מרות ולהיות קשוב לבקשות ולדרישות של אחרים. להתנהגות בינאישית נדרשים כישורי שיחה התואמים את הסביבה והתרבות של בני השיח.

 

ב. דפוסי התנהגות הקשורים לפרט, המאפשרות לפרט להביע רגשות חיוביים או שליליים כלפי עצמו וכלפי הסביבה.

 

ג. דפוסי התנהגות הקשורים לתפקיד, המאפשרים לפרט להקשיב ולמלא הוראות תוך מאמץ לבצען על הצד הטוב ביותר.

 

 

 

ההתנהגויות החיוניות בסיטואציה חברתית כוללים קיום רפרטואר התנהגויות והיכולת לבחור את התנהגות המתאימה. יכולת לביטוי רגשות בהתאם למוסכמות החברה ויכולת לבטא רגשות כלפי הזולת. כישורים חברתיים מתגלים במצבים חברתיים החשובים לפרט ועוזרים בניבוי מעמד חברתי (אונגר, 1992; לוטן ופרידמן, 1992; שטיינהרט, 1998 Gresham, 1986;).

חברות טובה כוללת מודעות אישית הדדית, אמון ושביעות רצון מהקשר החברתי ומהווה מרכיב חשוב בהתפתחות הפרט.על מנת שייווצרו קשרי חברות טובים, נדרשת יכולת חברתית טובה. נמצא שאנשים הסובלים מבדידות תופסים את עצמם כבעלי יכולת חברתית פחות טובה מאשר אנשים שאינם סובלים מבדידות, ואילו אנשים בעלי יכולת חברתית טובה, יהיו בעלי קשרים חברתיים טובים יותר, שיהוו מערכת תמיכה ויעזרו להם להתמודד עם מצבי לחץ וגיבוש הזהות העצמית שהם תהליכים המושגים בעקבות קונפורמיות עם קבוצת השווים (Buhremester, 1990; Cohen, Sherrod, & Clark, 1986 ; Spitzberg & Canary, 1985).

 

מחקרים מתייחסים לכישורים חברתיים בתחומים הבאים:

שיתוף פעולה –פעילות שבמסגרתה מתבצעת משימה על ידי שני בני אדם או יותר, תוך שימוש באמצעים משותפים, לקראת השגת מטרות אישיות או להשגת מטרה משותפת. היכולת לשתף פעולה מצריכה התפתחות קוגניטיבית, רגשית וחברתית הולמת. מהבחינה הרגשית ומהבחינה החברתית שיתוף פעולה מצריך יכולת להתאפק ודחיית סיפוקים, שכן נדרשת התחשבות בצרכיו של האחר. מהבחינה הקוגניטיבית נדרשת יכולת לשאת ולתת ולבחון נושא מסוים גם מנקודת מבטו של האחר. מחקרים מלמדים ששיתוף פעולה מעמיק את יחסי החברות ומעודד גילוי יחס חיובי (בר-אל, 1996 ; גסר, בר-טל ולוין ; 1980 רביב, 1998).

שליטה עצמית –היכולת לווסת התנהגות ולשלוט בה. שליטה עצמית היא אחד התנאים המוקדמים ליצירה ולקיום של קשרים חברתיים משביעי רצון, כאלה המחייבים התייחסות לצרכים ולרגשות של הזולת והתאמת ההתנהגות למוסכמות ולאמות המידה המקובלת בחברה ובתרבות (מאסן, קונגר וקגן, 1998).

אמפתיה -היכולת לגלות הבנה לזולת ולהעריך את דבריו ואת מעשיו בלי לדון אותו. גילוי אמפתיה מצריך שתי יכולות: תהליך קוגניטיבי של זיהוי רגשות הזולת ותהליך אפקטיבי של התנסות. היכולת להיות אמפטי לאחר היא תכונה חשובה בהתפתחותו של האדם כיצור חברתי. מחקרים מצביעים על כך שאמפתיה היא תכונה התורמת להתפתחות התנהגות חברתית ותקשורתית. פיתוח היכולת להבין את עולמו של האחר, יכולת המתבטאת בגילויי גמישות מחשבתית וסובלנות עשוי לתרום להרחבת אפשרויות ההתנהגות של החברים

אסרטיביות –מחשבות, התנהגויות ורגשות המסייעים להשיג מטרות אישיות באופן חברתי מקובל. אסרטיביות נמצאת על רצף של התנהגות אשר בקצהו האחד התנהגות סבילה ובקצהו האחר התנהגות תוקפנית. האפשרות להתבטא בדרך אסרטיבית מגבירה את הביטחון העצמי, מפתחת רגשות אל הזולת ומשפרת את התקשורת הבין-אישית. התנהגות נלמדת זו יוצרת תקשורת ישירה עם הזולת באמצעות ביטוי רגשות, צרכים, ציפיות רעיונות ועמדות בדרך שאינה מאיימת, פוגעת או מענישה אחרים.

עזרה הדדית – למידת העזרה שילדים ואנשים מגישים זה לזה. גילויי אחווה ועזרה הדדית בין בני אדם עשויה לחזק ולשמר את מערכת היחסים החיובית ביניהם. במרחב שמתקיימים בו גילויי עזרה הדדית מתאפשרת התפתחות של הערכה עצמית, הזדמנות לממש יכולת אינטלקטואלית וגלויי מעורבות גבוהה.

מעורבות חברתית –מידת העניין שיש לילד ולאדם בפעילויות חברתיות, מידת השתתפותו בהן באופן פעיל והיכולת לתפוס את המרחב האישי של האחר ושל עצמי ולהבין את המשמעויות הנלוות לכך. במחקרים נמצא כי כישורים חברתיים תורמים רבות לקבלה חברתית, להתפתחות בריאה ולהתמודדות עם גורמי לחץ בין-אישיים (שמאק, 1978 ; הראל, 2001 ; הרשקוביץ, 2002; ראונר 2006 Walberg & Paik, 2000; (O'malley, 1977.

 

1.2.1 מיומנויות חברתיות בגיל ההתבגרות

מיומנויות חברתיות מתחילות להתפתח בגיל צעיר ומקבלות חשיבות גוברת והולכת ככל שהילדים גדלים.הכישורים החברתיים מספקים לילדים את הכלים הדרושים כדי לתת ולקבל חיזוקים חברתיים חיוביים, ואלה גורמים למעורבות חברתית גבוהה יותר ולפעולות גומלין חיוביות. בניגוד לכך ,ילדים לומדים להגיב בהימנעות למעורבות חברתית כדי למנוע מראש מצב שאינו נעים להם. כדי שתהליך הימנעות יתרחש, בשלב הראשון עליהם להתנסות בתחושה הלא נעימה. לאחר החוויה הלא נעימה הם ירצו למנוע מראש את הופעתה שוב על-ידי פעולה מקדימה. למשל- אם נוהגים ללעוג להם במפגשים החברתיים בתנועת הנוער, ימנעו מראש מלהגיע לפעילות זו. מחקרים בתחום מראים כי התערבות בגיל מוקדם מאפשרת מניעה של הבעיה לאורך זמן, והקניית מיומנויות חברתיות בגיל שיצירת השינוי קלה יותר. ילדים שמתקשים ביצירת מערכות יחסים חברתיות ובשמירה עליהם, מגלים קושי בהבנת סיטואציות חברתיות ובפתרון בעיות חברתיות. כתוצאה מכך הם מגיבים בצורה שלא תואמת את כללי המשחק המקובלים. לעיתים קרובות הם אף מגיבים באלימות, דבר אשר יוצר תגובות שליליות כלפיהם ומחזק ומשמר את מעמדם כ"ילדים בעייתיים" Combos & Salby, 1997; Most,) 2000).

ההתייחסות לכישורים חברתיים ומיומנויות חברתיות אצל מתבגרים כוללת קבלה של בני הגיל, הערכה חיובית של הורים ומורים, יכול לימודית, דימוי עצמי ויכול הסתגלות שהם במתאם גבוה עם קבלה חברתית (שטיינהרדט, 1988).

מחקרים הצביעו על ארבע קבוצות של ילדים 'בלי חברים' שהוגדרו כילדים בעלי חסכים בכישורי חיים ומיומנויות חברתיות:

"ילדים נסוגים" – ילדים חלשים פיסית, אדישים, לעיתים בעלי אינטליגנציה נמוכה יותר או שאינם עושים שימוש יעיל בכישוריהם. הם אינם שמים לב להופעתם החיצונית וחסרי עניין באנשים ובאירועים בעולם החיצון וחסרי דחף או אינטרס פנימי. הם אינם מהווים מטרד לסביבה ולכן אינם מתגלים במהרה. הם אינם משתתפים בפעילות משחקית ומעדיפים פעילות מבודדת ומשחקי יחיד. לעיתים מעדיפים חברת צעירים מהם.

ילדים "לא מעוניינים חברתית" - אינם עושים מאמץ בפעילות פורמאלית, אינם מחובבים. הם שקטים ונסוגים אך מפותחים בדאגתם לאישיותם, להופעתם החיצונית ולרכושם. הם בעלי אינטרסים אישיים יותר מחברתיים ואינם מעוניינים באחרים. ( סמילנסקי, 1988)

ילדים "נמנעים" – ילדים עשויים להימנע ממספר סיבות כגון רגש בושה ורגישות יתר תחושתית. ביישנות מתאפיינת בחוסר נינוחות במצבים חברתיים, הימנעות מהשתתפות באירועים חברתיים, מיעוט בדיבור, דיבור שקט או אי-דיבור בכלל במצבים חברתיים, הסמקה. הביישנים חוששים ונבוכים מלהיות במרכז העניינים ומודעים מאוד להיותם חשופים למבטים וביקורת מהסביבה. במקרים רבים נערים ביישנים סובלים מקשיים חברתיים בגלל העדר כישורים מתאימים כמו יוזמה, שיתוף פעולה, ניהול שיחה, התמודדות עם העלבה ותסכול. כישורים אלה לא תורגלו אצלם באותה מידה כמו אצל נערים אחרים בגלל דפוס ההימנעות שלהם ממעורבות חברתית שמאפיין את ביישנותם. לבושה תפקיד מרכזי בהימנעות מביטוי של רגשות בקרב נערים. נערים מתבגרים לומדים ומגיבים למצופה מהם, לנהוג כגברים. הקנטה שתגרום לילד בן חמש לצאת בוכה מהחדר, תעורר תגובות של הגנה עצמית אצל מתבגר כגון תוקפנות או השפלת האחר. כאשר נער חש פגוע, כואב או בעל מטען רגשי שלילי הוא יתבייש לחשוף את רגשותיו והתגובות הן לרוב התעלמות, התנהגויות מפצות או תגובות של מאבק כוח. בגלל הבושה רגשות של הזדקקות ופגיעות מוכחשים או מצומצמים למינימום, מוסתרים מאחורי תדמית של קור רוח.

סיבה נוספת להימנעות חברתית עשויה להיווצר גם בשל רגישות יתר תחושתית. ילד או נער בעל רגישות יתר, יכול לחוות רעש בצורה חזקה יותר ולכן יטה להסתגר או להימנע מסביבה רועשת וימנע לכן מלהתקרב מדי לילדים אחרים. גם דימוי עצמי נמוך בקשר לתכונותיו, יכולותיו ומראהו החיצוני עשוי לגרום לנער להימנע מלדבר ולהימנע מליצור קשר חברתי מחשש לדחייה. זיכרון סלקטיבי הינו דרך המאפשרת להימנע מהתמודדות עם מצבים קשים או מצבים הנראים ככאלו. שכחה מאפשרת הימנעות מחוויות הנושאות בתוכן זיכרונות קשים של עלבון, פחד, בושה וכאב. חזרה להתמודדות עם סיטואציה חברתית דומה, עלולה להעלות שוב את הכאב היכול להופיע בצורת כעס או פחד ולהביא להימנעות (ויצמן, 2009).

 

ילדים "לא אפקטיביים חברתית" – ילדים שמנסים להתבלט על ידי ניסיונות לקבל תשומת לב: רעשנים, מרדנים, קולניים. הם מפריעים לאחרים ולפעילויות חברתיות ונדחים על ידי אחרים. ניסיונותיהם הלא יעילים להתחבר נכשלים שוב ושוב והם אינם מצליחים ליצור קשרים חברתיים.

מחקרים מראים לאורך זמן, שיחסים בין קבוצת השווים מייצרים ומאפשרים קונטקסט חשוב ללמידה חברתית ותומכים בהתפתחות הפרט. ואכן ליחסים אלה קשר חזק לתפקוד חברתי, רגשי, וקוגניטיבי בגיל ההתבגרות. לאינטראקציות חברתיות, במיוחד בגיל ההתבגרות, יש השפעה מכרעת על הדפוסים המתמשכים לתפקוד הבינאישי והתוך אישי. למתבגרים החווים קושי ביחסים בתוך קבוצת השווים, יש יותר בעיות בהקמת ידידות, וקשיים נוספים ברמות של מעורבות, אינטימיות, והתקשרות. אלה החווים קושי ביחסים בתוך קבוצת השווים, לא רק שיש להם קשיים בביסוס חברויות, אלא גם יש להם יותר קשיים בלחוש מרוצים במעורבות, אינטימיות והתקשרות בחברויות שלהם (Murray, 2005; Parker et al, 2006)

1.2.2 טיפול קבוצתי לילדים ונוער עם לקויות במיומנויות חברתיות

ילדים ונוער עם קשיים בתחום הבינאישי מביאים לקבוצה הטיפולית היסטוריה של חסכים בסיפוק צורכי עצמי. תחושות האמון הבסיסי שלהם פגועות במידה זו או אחרת, והם נוטים לייחס משמעויות שליליות לאחרים וליחסים עימם. תפקידם של מנחים בקבוצות טיפוליות בילדים ונוער הוא להציע למשתתפים מרחב חווייתי שונה מזה שבו התעצבה רשת המשמעות הלקויה. מרחב כזה שהוא מרחב מעברי, מאפשר צמיחה של משמעויות חדשות המיטיבות עם היחסים הבינאישיים, ויוצר מצבים המאפשרים להציע סיפוק צורכי העצמי הבסיסיים. מנחים בקבוצות כאלה צריכים לספק לקבוצה כל שיתאים להשלכות המשתתפים ויספק להם תפקידי זולת-עצמי שמאפשרים צמיחה פנימית. בקבוצות כאלה צריך ליצור 'תרבות טיפולית' המקיימת רשת משמעויות השונה מזו שחברי הקבוצה מביאים עימם, תרבות שבה צורכי הילדים בשיקוף, אידיאליזציה ותאומות מקבלים מענה מצד המנחים, חברי הקבוצה האחרים והקבוצה כשלם. תרבות כזו מייצרת שינויים פנימיים ובינאישיים כאחד. כדי שתיווצר תרבות כזו על המנחים להפחית את מידת החרדה של הפרטים ושל הקבוצה כולה באמצעות 'הכלה' ו'החזקה' של ההשלכות שהמשתתפים משליכים עליהם ועל הקבוצה. כאשר המנחים מכילים את החרדות של חברי הקבוצה, הם ממלאים עבור הילדים את צורכי העצמי שלהם. ככל שפוחתת החרדה, מפתחים גם הילדים את היכולת לפנות אל משימת העבודה שלשמה התקבצו. בשלב הזה המנחים צריכים להחזיר את ההשלכות המעובדות אל הקבוצה באופן שיאפשר את קבלתה על ידי חבריה. ככל שתהליך זה מתפתח מתפתחת גם יכולתם של הילדים לספק את צורכי העצמי של חבריהם והקבוצה הופכת למקור לסיפוק צורכי חבריה. תהליכים אלה מאפשרים לבנות רשת חדשה של משמעויות אצל הילדים, וזו מחליפה בהדרגה את הרשת הקיימת, שאינה מסייעת להתמודדות חברתית. רשת המשמעויות החדשה הנבנת בקבוצה הטיפולית אמורה להכיל ייצוג של כל פרט בקבוצה כבעל ערך ומקום משל עצמו, של האחר כאדם נפרד בעל ערך אשר ניתן לסמוך עליו, ושל קשרים בינאישיים כדבר שתגמול בצידו. ערכה הטיפולי של הקבוצה עבור חבריה יגדל ככל שירבו בקרב חברי הקבוצה הקולות והמשמעויות ברוח של : "אפשר לסמוך על מבוגרים", "רואים אותי", "מקשיבים לי", "מקבלים אותי". על כתפי המנחים מוטלת משימה מורכבת שחלק ממנה היא יצירת ברית טיפולית, שבתחילתה מסופקים צורכי העצמי של הילד. בתהליך התפתחותי של הקבוצה, לאחר שצרכי המשתתפים התמלאו מתפתח בסיס עצמי תקין והם מוצאים את סיפוקם גם בקשרים עם חברים בתוך ומחוץ לקבוצה. קיומה של תרבות טיפולית בקבוצות ילדים ונוער הסובלים מקשיים ביחסים הבינאישיים היא משימה תובענית עם מכשולים חוזרים ונשנים ולכן חיונית עבודה של צמד מנחים, כדי שיוכל לבנות ולתחזק מרחב טיפולי ותרבות טיפולית נכונה ומכילה לאורך זמן (גולדשמידט, רז ותורי, 2008 ; Pfeifer, & Weinstock-Savoy 1984).

 

 

 

טיפול בהנחיית קבוצות וטיפול בתנועה | טל. 052-8594747 | מייל. eyal.1113@gmail.com