הנחיית קבוצות

וטיפול בתנועה

 

טל. 052-8594747

מייל. eyal.1113@gmail.com

שם:
טלפון:
דוא"ל:
פרטים:

 

בדידות

 

בולט גדול בדידות כמו חברות היא חלק ממערך ההתנסות האנושית בהיסטוריה ובני אדם נתקלים בה לאורך רצף חייהם. חוקרים מצאו כי הבדידות אינה מקרית וכי בהתפתחותה כמו בהתפתחות חברות, מדובר במערכת גורמים המשתלבים זה בזה. הראשון בהם הוא הקצב המואץ של התפתחות החברה המודרנית שהרחיקה גברים ונשים מביתם, משפחתם ומקהילתם למקומות עבודה מרוחקים והובילה אותם להיות בודדים במקומותיהם החדשים. גורמים נוספים של המודרניזציה טפחו את המסר של האינדיווידואליזם ואוטונומיה אישית, כשיא של הישגים וכך, מילדות, הועבר הדגש על הפרטיות ועל אי התערבות, שהובילה לאי מעורבות ואי התחייבות כלפי האחר (סמילנסקי, 1988).

 

בדידות הינה הרגשה שכל אדם יכול לחוש בה במהלך חייו עקב מצבים ואירועים אישיים וחברתיים. בספרות המחקרית קיימים מושגים רבים המתייחסים לתופעת הבדידות כמו לבדיות, בדידות,  התנתקות,  יחידות, הסתגרות,  עריריות,  פרישות,  היבדלות, יחידאיות ועוד (כהן, 2003).

   

 

תחושת הבדידות מוגדרת כסובייקטיבית. אין פירושה בהכרח הימצאות לבד, אלא חיים ללא יחסים חברתיים מסוימים, או עם יחסים חברתיים לקויים. במצב של בדידות נתפש האובייקט הפנימי כאילו הוא וחלקים שלו, שהושקעו באחרים, עומדים בפני סכנת הרס. התוצאה המאפיינת את הבדידות היא תחושה של היחלשות עצומה של העצמי. לאדם נטייה מולדת לגרום לאחרים להבחין בו ובאופן חיובי. אי-אפשר להמציא עונש שטני יותר מלשחרר אדם אל חברת בני אדם שאינם מבחינים בקיומו. חוויית ה'לבד' יכולה להיות חוויה מלאה עם חיי נפש עשירים ופתוחים לעולם, לעומתה, בדידות היא חוויה של ריקנות, הסתגרות ומצוקה. תחושת בדידות מתקיימת כאשר צפיות האדם בתחום היחסים הבין אישיים אינן תואמות למצבו החברתי, כלומר בין הרצון שלו לפתח קשרים לבין המצב בפועל (ג'יימס , 1980 ; זיו, 1984 ; כהן, 2003 ; קליין , 2002 (Asher et al., 1990; Cassidy &; Asher, 1992).

 

ויניקוט (1958), במאמרו: "היכולת להיות לבד" מתאר כיצד נלמדת היכולת להיות לבד, באמצעות החוויה של להיות לבד בנוכחות אחר. חוויית ה'לבד', שהוא כותב עליה, היא חווית הלבדיות, לא הבדידות. לטענתו, היכולת להיות לבד היא הבסיס שעליו בנויה האפשרות ליצירת קשר. כדי לפתח קשר, יש לדעת איך להיות לבד עם אדם אחר, ולשם כך יש לדעת איך להיות לבד עם עצמך. רק בתוך יחסים אינטימיים תיווצר הזדמנות להיות לבד, אשר במסגרתה יכול להתקיים חיפוש אמיתי אחר העצמי ולמעשה גילוי העצמי.

 

חסך בקשר קרוב אינטימי עם אדם אחר נמצא גם כמאפיין בדידות רגשית. יחסי קירבה אינטימיים קיימים לאורך חייו של אדם, החל מהקשר הראשוני בין התינוק לאמו ועד קשרי אהבה בגילאים המבוגרים. חוסר היכולת ליצירת קשרים אינטימיים, עלולה להביא עמה רגשות עזים של בדידות רגשית (Weiss, 1973) .

קיימת מחלוקת לגבי השאלה האם לכל חוויות הבדידות יש גרעין משותף או שקיימים סוגי בדידות שונים. מזה שלושים שנה מוצעות צורות סיווג שונות לבדידות: בדידות הנקבעת חברתית, לבדיות הנכפית על ידי העצמי, בדידות יצירתית, התבודדות, לבדיות זמנית, בדידות כתוצאה מאובדן, בדידות סכיזואידית, בידוד כפוי, בידוד מרצון ובדידות פיזית. נוסף לסיווג האיכותי קיימים סיווגים אחרים של מושג הבדידות: בדידות חיובית מול בדידות שלילית, בדידות חיצונית לעומת פנימית, בדידות מצבית לעומת כרונית ובדידות רגשית לעומת בדידות חברתית. בדידות חברתית נובעת מחסך ברשת חברתית או מתחושה של לא להיות חלק מקבוצה בעוד שבדידות רגשית נובעת מחסך ביחסי קירבה ואינטימיות לאדם אחר. שני סוגי הבדידות מבוטאים באופן שונה אך קשורים זה בזה בקשר הדוק. החשש הגדול הוא שהבדידות תהפוך למצב כרוני וההתעסקות היתרה עם העצמי תפעל ככוח הרסני. במצב כזה האדם עלול להפוך לחריג וחולה, ואף להגיע עד למצבים פסיכוטיים (Fromm-Reichman, 1959; Weiss, 1973).

נמצאו שלוש גישות לתיאור חווית הבדידות: הגישה הראשונה מתייחסת לפן הרגשי של הבדידות ומדגישה את הצורך המולד ליחסים אינטימיים. הגישה השנייה מדגישה תהליכים קוגניטיביים הנוגעים להערכתו הסובייקטיבית של האדם ותפיסתו את יחסיו החברתיים. הגישה השלישית מבוססת על התיאוריה האקזיסטנציאליסטית לפיה בדידות קיומית הינה תוצר של תהליך גדילה ואינדיבידואציה. הבדידות היא מצב היכול להביא את האדם לחיפוש אחר קשרים חברתיים. היא מהווה הוויה קיומית הנובעת מהמודעות לפער שבין המצב הממשי בו מצוי האדם, לבין המצב האידיאלי. מודעות זו מהווה מנוף פעולה ודוחפת את האדם לפעילויות אשר יצמצמו פער זה ויקרבו אותו לקשרים חברתיים אידיאלים. הכותבים מדגישים נקודות משותפות לכול התיאוריות: א) הבדידות הינה חוויה סובייקטיבית אשר לא בהכרח קשורה לסיבות אובייקטיביות. ב) חוויה זו הינה מצב פסיכולוגי לא נעים עבור האדם שחווה אותה. ג) הבדידות היא תוצאה של חסכים ביחסים חברתיים Peplau & Perlman, 1982)).

 

 

1.3.1 בדידות בגיל ההתבגרות

ילדים בני 10 עד 14, תופסים וחווים את מושג הבדידות בשלושה ממדים. המימד הראשון- ממד רגשי בו קיים חשש לחוות בדידות, רגשות לא נעימים כמו עצבות, שעמום ותחושות של 'לא נדרש', הבאים לידי ביטוי בתיאורים מטפוריים כגון: אני מרגיש בפינה, שמור בכלוב, זנוח, תמיד בחשיכה. במימד השני-הקוגניטיבי קיימת תחושה של חסך, חוסר סיפוק ומימוש, ביחסי חברות, המתבטאים באמרות כגון: לא יכול לדבר ולשחק עם אף אחד, מרגיש עזוב מאחור, חסך בתמיכה רגשית, אין אף אחד לחלוק אתו מחשבות. והממד השלישי- מצביע על מצבים או אירועים שגרמו לתחושת בדידות כגון: קונפליקט, מעבר סביבה, מעבר למסגרת לא מוכרת, חוסר לויאליות, ותחושת התעלמות Strauss, 1987)).

הגורמים המרכזיים לנטייה לבדידות בקרב מתבגרים קשורים בתהליכים ההתפתחותיים במרכזו של גיל זה. גורם אחד הוא בשלות רגשית, המעוררת צרכים בינאישיים חדשים לאינטימיות, ומלווה בציפיות לאינטימיות עם בני המין השני ולפופולאריות חברתית. כאשר צרכים אלו נתפסים כחסרים וכלא מספקים, מתעוררת אצל המתבגר תחושת בדידות. גורם נוסף הוא הצורך של המתבגר להגיע למצב של דיפרנציאציה בין ייצוג העצמי לבין ייצוג האובייקט. היכולת לקיים ייצוג פנימי של העצמי ושל האובייקט, כמכילים בתוכם יכולות ממוזגות של חיוב ושל שלילה, צריכים לשאת אופי קבוע. תהליך זה הוא שלב האינדיבידואציה השני בו המתבגר צריך להגיע לפתרון התלות בהורים ופיתוח עצמאות פנימית פסיכולוגית אמתית. אינדיבידואציה זו הינה היכולת של המתבגר להיות עצמאי בתחומים שונים כגון: אחריות כלפי עצמו וכלפי מעשיו, גיבוש זהות בתחום האידיאולוגי – עמדות והשקפת עולם כלפי החברה וכלפי עיסוקיו, תפיסת העצמי ביחס לחברים, לבני המין השני וזהות מינית. בשלב זה יכולה להתפתח תחושת בדידות שמקורה בהרגשתם של המתבגרים כי אינם זוכים לתמיכה מספקת מחד, ומאידך, אינם מתמודדים בכוחות עצמם עם בניית חברויות חדשות (סמילנסקי, 1988 Sullivan, 1953; Blos, 1967; (.

קיימות ראיות מוצקות לכך שילדים חווים תחושות בדידות דומות למבוגרים. גישה זו סותרת את התפיסה שרווחת, לפיה, ילדים אינם פגיעים לתחושת בדידות אלא רק לקראת גיל ההתבגרות, כשהצורך ביחסים אינטימיים מתפתח. יתכנו מצבים בהם יש פער בין תפיסת הילד את מצבו החברתי ובין תפיסת המבוגר את מצבו של הילד. יתכן מצב בו המבוגר תופס את הילד כבעל קשרים חברתיים רבים ומספקים, בעוד הילד עצמו יחוש חוויית בדידות כי אינו מצליח לפתח את הקשרים עם הילדים בהם הוא חושק. מתן הסברים רציונאליים לילד החש בדידות עזה יתפשו כלא רלוונטיים וישקפו אי הבנה למצבו (; Asher et al., 1990; Sullivan;1953 Weiss 1973).

 

המחקר על בדידות בגיל ההתבגרות מתבסס כיום על העדר נתפס של יחסים חברתיים מספקים, הנובע מאי התאמה בין הרמות הרצויות לבין הרמות המושגות של מגע חברתי. אחת ממטלות הביגור של טרום התבגרות וראשית ההתבגרות היא היכולת לפתח יחסים בינאישיים עם בני אותו מין. אגוצנטריות מוגברת מצד מתבגר המשולבת בחוסר אמפתיה, חסך במיומנויות חברתיות ואי יכולת להגיע לפרספקטיבה חברתית יכול להוביל לבדידות (Peplau & Perlman, 1982; Sullivan, 1953; Elkind, 1967). לתנאים חברתיים במשפחה ובחברה הרחבה השפעה לא מעטה על בעיותיהם של מתבגרים ועל רגשות הבדידות שלהם. למשל עליה בשיעור הגירושין, שינוי במקומות במגורים ובמקומות הלימוד, מבוכתם של ההורים המודרניים לגבי תפקידיהם ועוד. יש הקושרים את תחושת הבידוד והתפתחות הבידוד החברתי עם מבנה מערכות החינוך ועם המעבר מבית ספר יסודי הקהילתי הקטן אל החטיבה שהיא מערך חברתי חדש, גדול, הישגי ופחות אינטימי (סמילנסקי, 1988).

 

במחקרים שבדקו את ההבדלים בין שני המינים עולה, שלמרות הצורך הזהה בקשרים אינטימיים, יחסיהם של בנים הם פחות אינטימיים מיחסיהן של בנות, אפילו עם חבריהם הטובים ביותר. הבדלים אלו נובעים מסוציאליזציה שונה של תפקידי המינים. סוציאליזציה זו מעודדת גברים להביע קשרים אינטימיים בעיקר בתוך קשריהם עם בת זוג, בעוד שנשים מעודדות לקשרים אינטימיים במישורים שונים. קיימים מחקרים המדווחים על חווית בדידות גבוהה יותר אצל בנות ולעומתם מחקרים המדווחים על חווית בדידות גבוהה יותר אצל בנים (Chen & Chung, 2007; Weiss, 1973).

 

 

 

 

טיפול בהנחיית קבוצות וטיפול בתנועה | טל. 052-8594747 | מייל. eyal.1113@gmail.com